פס"ד של בית המשפט העליון (ע"א 2121/04 ממ"י נ' דיקסטא ואח') ערעור על פס"ד של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נתקל במחלוקת על זכויות בקרקע בו גם לבעלים, ממ"י לא ברורות הזכויות בקרקע. בהעדר הוכחות של מי הזכויות, ניסה בית המשפט לפתור את הסכסוך על ידי חלוקה של זכויות על פי עקרונות הצדק החלוקתי. כפועל יוצא, בית המשפט עסק בחלוקה בפועל של הקרקע לא רק למתדיינים אלא למי שנחזה להיות בעל זכויות (כגון שכנים). בית המשפט העליון קובע כי עקרונות הצדק החלוקתי אשר עמדו בבסיס בג"ץ הקשת המזרחית הינם כללים על פיהם אמורה לפעול רשות מוסמכת בחלוקת קרקעות ואין להכילם במחלוקת פרטית שעניינה בירור זכויות פרטים לחלקת קרקע.מטרת עקרונות הצדק החברתי היא לכוון את המינהל בגיבוש המדיניות הקרקעית הציבורית ולא יכולה להיות לה השלכה על קיום או אי קיום זכויות של אדם במקרה פרטי הגם שמעורב בו המינהל והגם שבשל רשלנות המינהל לא ברור למי שייכות הזכויות.עקרונות כלליים השאובים מהמשפט הציבורי והמכוונים להנחות את פעולתה של הרשות הציבורית אינם יכולים למלא חסר בהוכחת זכויות קנין בתחום המשפט הפרטי מקום שחסרות ראיות להוכחת זכות קניין. הערה: בית המשפט העליון אשר יצר את עקרון "הצדק החברתי", "סוס פראי" אשר שימש אותו ליצור כללי משפט חדשים, למעשה תוך עקיפת החקיקה הקיימת ממהר וסוגר את דלתות האורווה ותוחם את העקרון אך ורק לבחינת שיקול דעתה של רשות ציבורית במישור המינהלי.